פסק-דין בתיק ב"ל 11521-03

1.         לפנינו תביעה להכרה באירוע בעבודה שאירע לתובעת ביום 4.7.02 כתאונת עבודה, ולשלם לה את הגמלאות להן היא זכאית בשל תאונת העבודה.

2.         ואלו העובדות המוסכמות בתיק:

א.                  התובעת, ילידת שנת 1948, עובדת כרופאת שיניים משנת 1975. במסגרת עבודתה עבדה בין היתר עם מטופלים הסובלים מפיגור שכלי.

ב.                  ביום 3.7.02 הייתה התובעת אמורה להרכיב גשר למטופלת הסובלת מפיגור שכלי, גשר. טכנאי השיניים עשה טעות ובמקום גשר הכין כתר. עקב כך התובעת התרגזה יותר מהרגיל, וצעקה על הטכנאי, שכן בשל הטעות הייתה צריכה לקחת מטבע נוסף להכנת הגשר, פעולה שאינה פשוטה בהתחשב בעובדה שמדובר במטופלת הסובלת מפיגור שכלי (להלן - האירוע). יצוין כי לא הייתה זו הפעם הראשונה או היחידה שהתובעת התווכחה או צעקה על הטכנאי. הדבר קרה גם בעבר.

ג.                    התובעת סבלה מכאבים בחזה וביד ימין ועקב כך הלכה הביתה, אולם לא פנתה לטיפול רפואי באותו היום.

ד.                  למחרת היום, ביום 4.7.02, בשעות הצהריים, משלטענתה חשה בהחמרה, נסעה התובעת מביתה שבירושלים לאמה (המתגוררת בחולון), והעובדת במרפאתו של אחיה שהינו רופא (גם כן בחולון) ד"ר פאול רוזמן.

ה.                  בשעה 20:20 פונתה התובעת על ידי שח"ל ממרפאתו של אחיה לבית החולים וולפסון. בקבלתה בבית החולים התלוננה על חולשה כללית ועל כאבים בבית החזה. ביום 5.7.02 הועברה התובעת לבית החולים תל השומר, לבקשת המשפחה.

ו.                    כ-4 חודשים קודם לאירוע האמור אובחנה התובעת כסובלת מלחץ דם גבוה וכ-8 חודשים לפני האירוע האמור, אובחנה התובעת כמי שסובלת ממפרצת בוותין אי ספיקה אאורטלית חמורה ואי ספיקה מיטראלית בינונית, ועמדה לעבור אנוריסמקטומיה בספטמבר 2002 בארצות הברית.

ז.                   התובעת אף סבלה מהשמנת יתר.

3.         בהסכמת הצדדים, התמנה פרופ' רפאל אדר, מומחה לכירוגיה, כמומחה רפואי בתיק. בחוות הדעת קבע המומחה כי:

"אין קשר סיבתי בין יצירת המפרצת לאורך חודשים או אף שנים, לבין האירוע בעבודה ביום 3/7/02. מאידך, כפי שהוסבר לעיל בדיון, אין לשלול את האפשרות התיאורטית של תרומה של האירוע להתהוות הדיסקציה" (חוות דעת מיום 26.3.06, ההדגשות הוספו ד.פ.).

                על דבריו אלה חזר המומחה גם בחוות דעתו 9.11.06 ומיום 17.6.07.

            נוכח דבריו אלו של המומחה, ניתן ביום 13.5.08 פסק דין אשר דחה את תביעת התובעת.

4.         על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 435/08). בהסכמת הצדדים הוחלט כי העניין יוחזר לבית דין זה ויתמנה מומחה רפואי אחר בתיק (פסק דין מיום 4.11.08).

5.         ביום 24.11.08 התמנה פרופ' אברהם כספי, מומחה לקרדיולוגיה, כמומחה רפואי מטעם בית הדין.

            בחוות דעתו מיום 22.12.08 קבע המומחה כי:

            "אכן קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה במידה ויוכר כחריג לבין הדיסקציה החריפה באבי העורקים במועד שבא. אולם מאידך הופעת הדיסקציה הקדימה את ניתוח הלב אשר ממילא החולה לא היתה מיועדת לעבור כך או כך מספר חודשים לאחר מכן. שונה הדבר באם היתה מופיעה הדיסקציה בחולה אשר לא היה מיועד לניתוח לב ולא ורק עקב הופעת הדיסקציה היה חייב לעבור את הניתוח. הופעת הדיסקציה החריפה בעקרון הקדימה את מועד הניתוח שכבר היה מותווה רפואית ונועד להתבצע כ-5 חודשים מאוחר יותר. לפיכך, לדעתי השפעת האירוע בעבודה על גב' שסקין היתה פחותה בהרבה מהשפעת מחלת הלב ואבי העורקים הבסיסית של החולה  אשר בעטיין הגיעה כבר לשלב של הזדקקות לטיפול ניתוחי" (ההדגשה הוספה- ד.פ.)

לבקשת התובעת הופנתה למומחה שאלת הבהרה, האם יש בשני המסמכים ספציפיים בתיקה הרפואי של התובעת אליהם הופנה, בכדי לשנות את חוות דעתו (החלטה מיום 6.2.11). ביום 27.3.11 הודיע המומחה כי אין במסמכים אלו בכדי לשנות את חוות דעתו מיום 22.12.08.

6.         לבקשת התובעת נשלחה אל המומחה שאלה נוספת בעניין התכתבותה של התובעת עם בית החולים בקליבלנד. נוכח התכתבות זו התבקש המומחה להבהיר מהי משמעותה של התכתבות זו, והאם יש בה בכדי לשנות את חוות דעתו (החלטה מיום 1.5.11).